"חוק זכויות הסטודנט" נשמע תמים, אבל הוא מסכן אותנו

ביום שלישי, בדיון טעון וסוער בוועדת החינוך של הכנסת, עלה חוק ההפרדה באקדמיה לתארים מתקדמים של ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית). החוק, שמבקש לחייב כל מוסד אקדמי לאפשר לכל סטודנט וסטודנטית לדרוש מסלול נפרד על בסיס מגדרי, מעלה שאלות עמוקות: כיצד הפכה פרקטיקת ההפרדה, שאושרה בתואר ראשון כפשרה לצורך השתלבות, לדגל אידיאולוגי המאיים על השותפות בין מגדרים ובין מגזרים בחברה הישראלית?

החוק, המכונה "חוק זכויות הסטודנט", אינו עוסק בזכויות, הוא לא נועד להנגיש את האקדמיה למגזרים מוחלשים או ליצור הזדמנויות שוות, אלא לכפות על מוסדות אקדמיים לעצב מסלולים נפרדים לכל דורש. ההפרדה המגדרית בתואר ראשון, שכבר מנוגדת לערכי האקדמיה, אושרה בעבר כצעד זמני, מתוך הבנה שסטודנטים שגדלו במערכת חינוך נפרדת יתקשו להשתלב באקדמיה מעורבת. אך כעת, עם הבקשה לרחבת ההפרדה לתארים מתקדמים, מדובר בשינוי תפיסתי – מעבר מפרקטיקה זמנית לשיטה חברתית חדשה.

המשמעות היא שההפרדה, שהייתה אמורה להוות כלי להשתלבות במרחב הכללי, הופכת למכשול לחזון של מדינה שבה יש שותפות בין מגזרים ובין מגדרים, שותפות שאנחנו במאבק עליה כבר 76 שנה, שותפות שעומדת במבחן בשנה וחצי האחרונות בתוך המשבר הגדול של המדינה. בדיון על החוק השתתפו נשים דתיות, חרדיות, חילוניות, ערביות וגם גברים מכל חלקי החברה הישראלית. כולם ישבו יחד – באווירה טעונה אך משותפת. אם זה אפשרי בכנסת, מדוע לא באקדמיה? האם יעלה על הדעת להפריד את הכנסת אם ח"כ סון הר מלך תחשוב שזו "זכות" שלה כחברת כנסת?

בדיון בוועדה השתתפה ד"ר חנה קטן, רופאת נשים דתייה, שתמכה בחוק למען בנותיה. ד"ר קטן עצמה למדה רפואה במסגרת מעורבת – שכן לימודים נפרדים לא קיימים בתחום זה. אם לימודים מעורבים לא היו מכשול עבורה, מדוע הם הופכים לאיום על הבנות שלה?

ח"כ סון הר מלך היא גם דוגמה לאישה שהשתלבה בחברה הישראלית. היא מכהנת בכנסת, מוסד שבו יושבים גברים ונשים מכל החברה הישראלית. לו הייתה חרדית, לא הייתה יכולה להיות חברת כנסת כלל – משום שבחברה החרדית עדיין מדירים נשים ממוקדי קבלת ההחלטות בשם ההפרדה. האם סון הר מלך וד"ר קטן מבקשות לבנות עתיד שבו הן לא יוכלו להיות חלק מחברה מעורבת?

מדינת ישראל נמצאת כיום באחד המשברים הגדולים שלה, והשנים הקרובות ידרשו שיקום ושינוי. השאלה היא: איזה חזון נציב לעצמנו? האם יהיה זה חזון של שותפות בין מגזרים ומגדרים למען מדינה טובה יותר, חזון שבו סביב השולחן יושבים גברים ונשים מכל המגזרים, שמקבלים החלטות יחד? או שמא ניתן יד לחזון של פירוד והפרדה, כפי שמציע החוק של ח"כ סון הר מלך, שמתחיל באקדמיה אך לא יסתיים שם?

מי שילמד רפואה בהפרדה, מתוך "זכותו", יוכל לדרוש בהמשך לעבוד בבית חולים מופרד, בטענה שזהו אורח חייו וזו זכותו. מה יעצור חקיקה דומה שתגביל תחומים נוספים – ממקומות עבודה ועד מוסדות ציבוריים?

הציונות הדתית, שבה גדלתי, הייתה במשך שנים סמל לשילוב ושותפות בין מגזרים. היא הפכה בשנים האחרונות לכוח המוביל את ההפרדה. ח"כ סון הר מלך וד"ר קטן, שתיהן גדלו במציאות מעורבת והגיעו לעמדות מפתח בחברה הישראלית אבל מקדמות מציאות שבה העתיד יהיה נפרד.

ח"כ יוסי טייב (ש"ס), יו"ר הוועדה, הודיע בתחילת הדיון כי החוק יעבור. טייב הוא ח"כ במפלגה שיש בה כידוע גם הפרדה וגם הדרה. חברות כנסת חרדיות לא היו בדיון, בשם ההפרדה. הדיונים על החוק עוד מתקיימים, וזה הזמן שלנו, הציבור, לפנות לחברי וחברות הכנסת ולדרוש מהם לעצור את החוק הזה. חוק שיחזק את הקיטוב, יעמיק את ההפרדה וימנע את השותפות ההכרחית לחברה מתפקדת ובריאה.

האקדמיה, כמו בתי החולים שבהם עובדת ד"ר קטן, כמו הכנסת שבה משרתים ח"כ סון הר מלך וטייב, הם מרחבים שבהם מתקיימים מפגשים ושיתופי פעולה בין מגדרים ומגזרים. יש לנו מדינה לשקם. שותפות תהיה הדרך ולא הפרדה.

לפתיחה באתר דה מרקר