בזמן שסמוטריץ' ממשיך להדיר נשים -בהרווארד גילו שהמגדר דווקא כן משפיע

מאמר חדש שפורסם השבוע ב־Harvard Business Review מציג ממצאים מרחיקי לכת גם אם לא מפתיעים: כשסביב שולחן קבלת ההחלטות יושבות גם נשים - מתווספת יושרה, פוחתות השחיתויות והחלטות נעשות שקולות יותר. מה שנמצא במחקר על וול סטריט צריך להדליק נורה אדומה גם אצלנו, במיוחד בעיצומו של המשבר הגדול שאנחנו בתוכו: חברתי, בטחוני, פוליטי וכלכלי.

המחקר עקב אחר יותר מ־63 אלף תחזיות של אנליסטים פיננסיים לאורך 11 שנה. התוצאה חדה: עלייה בשיעור הנשים בצוות הורידה באופן משמעותי את "הטיית האופטימיות", אותה נטייה להתעלם מהמחירים של ההחלטה, להעדיף תחזית ורודה מדי, לייפות מספרים ולבחור בסיכונים על סיכויים. תיאור שנשמע מתאים מדי להחלטות המתקבלות על ידי ממשלת ישראל. החוקרים באוניברסיטת הרווארד גילו שאפילו עלייה קטנה של 8% נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות, צמצמה את ההטיה ב־12%. בעולם שבו טעויות קטנות מתורגמות למיליארדים, זהו שינוי דרמטי.

המסקנה המפתיעה אליה הגיעו במחקר, היא שלא מדובר באופי "נשי" (אולי אין דבר כזה) או במוסריות יתרה שיש לנשים. גברים ונשים כאחד נוטים להטיות כשהם לבד. ההבדל נובע מהדינמיקה הקבוצתית: כאשר יש גם נשים בחדר, התנהגות הגברים משתנה. כאשר השולחן מגוון - שיקולי המציאות מקבלים משקל גבוה יותר על חשבון הדמיון, יש פחות ניסיון לעקם את העובדות, ורמת היושרה עולה. החוקרים כינו זאת "רגולציה רכה", עצם הנוכחות שינתה את ההתנהלות. לא עוד חוקים ונהלים, אלא עצם השאלה מי יושב ויושבת סביב השולחן.

ומה קורה אצלנו בזמן שבעולם מצטברות עדויות לכך שגיוון מגדרי אינו "קישוט" אלא כלי ניהולי ראשון במעלה? הממשלה שלנו עושה ההפך, בשיטתיות. בישראל של 2025 נשים לא מקבלות החלטות. מספיק לעקוב אחרי המינויים של הממשלה הזו, גבר ועוד גבר ועוד גבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציע שוב מועמד לראש אגף תקציבים. אף שמדובר במישהו מבפנים עם הכישורים המתאימים, קשה להתעלם מהעובדה כי סמוטריץ מינה מאז כניסתו לתפקיד שמונה גברים לתפקידי מפתח ואף לא אישה אחת. בהנהלת האוצר אין כיום נשים כלל, גם במשרדי הממשלה האחרים השולחנות חד מגדריים. אתמול התברר כי הנשים מוועדת האיתור - השופטת בדימוס שרה פריש ומנכ"לית פורום CFO נגה קינן ביקשו לעצור את המינוי באוצר בשל הדרת נשים. הן עשו מה שהממשלה עצמה מסרבת לעשות: להציב גבול למדיניות ההדרה.

ההשלכות אינן תאורטיות. ההחלטות שמתקבלות בממשלה מוכיחות את ממצאי המחקר: כשהחדר מורכב מרוב מוחלט של גברים, ההטיות גדלות, האינטרסים הצרים גוברים, ולקיחת סיכונים חסרת אחריות פורחת. האם ממשלה שבה יושבות 50% נשים הייתה מעבירה החלטה על מימון של 20 מיליון שקל לנסיעה לאומן? האם משבר הגיוס היה נמשך ללא פתרון? האם היו ממשיכים להגדיל את מספר משרדי הממשלה ואת התקציבים אליהם?

המחקר מהרווארד מעניק הוכחה אמפירית למה שאנו יודעות ויודעים מזמן: שוויון מגדרי איננו רק עניין של צדק, אלא אינטרס ציבורי וכלכלי. שולחנות מאוזנים לא מבטיחים החלטות מושלמות, אך הם מעלים את הסיכוי להחלטות ישרות ואחראיות יותר, שטובת הציבור היא המדד.

ומה הלאה? הבחירות מתקרבות, וראשי המפלגות כבר מגבשים את הרשימות. עם המסקנות של המחקר בהרווארד אנחנו הציבור נצטרך לדרוש מראשי כל המפלגות- לא עוד ממשלות גברים. לא עוד קבינטים הומוגניים. הדרך להנהגה ישרה ומוסרית יותר עוברת ברשימות ריצ'רץ', נשים וגברים לסירוגין שיבטיחו שולחנות מאוזנים יותר.

מה שטוב לוול סטריט טוב גם לישראל. זה הזמן שלנו, האזרחים והאזרחיות, להפסיק להשלים עם העובדה שבישראל נשים לא מחליטות. הדרישה ל־5050 איננה סיסמה; היא תנאי הכרחי להצלת הדמוקרטיה והכלכלה הישראלית מהמשך המשבר. הממשלה הנוכחית לא תהיה זו שתוציא אותנו ממנו. פנינו אל הממשלה הבאה, וכדי שתהיה ממשלה שתקבל החלטות ראויות יותר, נצטרך כבר מעכשיו לפעול שהשולחנות יהיו מורכבים מ 50% נשים, בשביל החלטות שקולות יותר, בשביל עתיד בטוח יותר. המחקר כבר קיים ומוכח, עכשיו הזמן להפוך את החזון למציאות. זאת המשמרת שלנו.

לפתיחה באתר דה מרקר