מנכ"ל רנואר, חזור הביתה ושב ללמוד

"צוחקים איתך, למה את כל כך רצינית, למה להיות כבדה?" כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה אחרי שבחלל החדר נשמעה בדיחה שובניסטית או סקסיסטית, ואני לא צחקתי, כי זה לא מצחיק. לפעמים אני מוצאת כוח להגיב, ולוקחת בחשבון שהתגובה שלי תיתקל בביקורת הזו בדיוק - "קצת צחוקים", כאילו אני הבעיה, ולא הבדיחה או מי שאמר אותה או צחקו ממנה. כי זו התרבות שלנו, כך היה בעבר, כך היום, ואם לא נשנה את התרבות – כך יהיה בעתיד.

בכל שנה מתקיימת ועידת האופנה באילת, ובכל שנה על הבמה יש יותר דוברים מאשר דוברות. אמנם אין לי דרך לדעת בוודאות, אבל אני מעריכה שבכל שנה נאמרות גם בדיחות שובניסטיות בכנס, אך הפעם קרה משהו שונה.

על פי הדיווח ב-TheMarker, במהלך הכנס שנערך השבוע סיפר סרג' דרעי, מנכ"ל ובעלי קבוצת רנואר, עוד אחת מהבדיחות האלו על נשים וקניות. כולנו מכירות את הבדיחות האלו. אבל הפעם הבדיחה נתקלה בתגובה שונה. הקהל לא שתק - לא הגברים ולא הנשים. האם זה סימן לשינוי? הלוואי. הפעם היה משהו אחר, אולי בגלל השנה הקשה שעוברת עלינו, אולי בגלל שנושא הפאנל היה "אופנה במלחמה" - נושא רגיש. כאשר נאמרה בדיחה גרועה ושוביניסטית על קניות של נשים, התגובה הגיעה מיד. מנחת הפאנל, העיתונאית נגה ניר-נאמן, לא שתקה, וגם שחר תורג'מן, יו"ר קבוצת בריל ונשיא איגוד לשכות המסחר, הגיב מיד. התוצאה הייתה שדרעי התנצל.

האירוע הזה העניק לי סיבה קטנה לאופטימיות. אולי אנחנו בתוך תקופה של תיקון ושינוי? הלוואי. בדיחות הן ביטוי של תרבות, ויש להן חשיבות רבה, במיוחד בתקופות קשות. השאלה היא תמיד על חשבון מי הבדיחה. כולנו חווינו סיטואציות של בדיחות שוביניסטיות - בין אם זו הערה "מקלילה" בחדר ישיבות, בדיחה "מצחיקה" במסיבת חברה, או אמירה מזלזלת בפאנל מכובד. התגובה לרוב תהיה ביטול ומעבר הלאה. אבל אם נמשיך ככה, הבדיחות מהסוג של מנכ"ל רנואר ימשיכו להופיע. הדרך היחידה לשנות את התרבות היא להגיב, להעיר, ולהפוך את המרחב לראוי יותר.

הפסיכולוגים החברתיים פיטר גליק וסוזן פיסק הראו כי סקסיזם אינו מופיע רק בעוינות ישירה, אלא גם ב"עטיפה מחמיאה" - מה שהם מכנים "סקסיזם חיובי". ההומור הסקסיסטי והשוביניסטי נכנס תחת קטגוריה זו של עוינות מגדרית. מחקר משנת 2020 שהתפרסם בכתב העת של איגוד הפסיכולוגים האמריקאים, הראה כי בארגונים עם רוב גברי תתפשט יותר תרבות שוביניסטית מאשר במרחבים שוויוניים. במקומות עם רוב גברי בדיחות שוביניסטיות יתקבלו בצחוק או הבנה, ופחות בביקורת.

שינוי תרבותי אינו מתרחש ברגע. אין שוויון שמגיע מעצמו, וגם אם הפעם באילת הסתיים הפאנל בהתנצלות, אין לנו ערובה שבפעם הבאה הבדיחות לא יחזרו. אבל אם נפעל, יכול להיות שהשוביניזם יהפוך להיסטוריה.

כדי שהאירוע יהפוך להיסטוריה, יש לי כמה הצעות. למארגני הכנסים אני מציעה להפיק כנסים שוויוניים עם 50% דוברות. כך יקטן הסיכוי לבדיחות כאלה, והפאנל יהיה מגוון ומעניין יותר. לנו כחברה אני מציעה לא לשתוק אף פעם. תמיד להגיב, תמיד להעיר, לכל בדיחה שוביניסטית וסקסיסטית - עד שנשנה את התרבות, עד שבדיחות כאלה לא יהיו לגיטימיות.

ולמנכ"ל רנואר סרג'י דרעי אני מציעה לחזור הביתה מהכנס, ללמוד מהמקרה המביך הזה ולפעול באופן אקטיבי לשינוי תרבות הדיבור. כאשר הבדיחות האלו לא יחזרו על עצמן - נדע שעשינו עולם טוב יותר לבנים ולבנות שלנו. זאת המשמרת שלנו.

לפתיחה באתר דה מרקר