משרד ממשלתי מבקש עזרה, לא תבואו?

שמעתם פעם על משרד ממשלתי שמבקש את עזרת הציבור בהמלצות ומחקרים? זה בדיוק מה שקרה השבוע. נציבות שירות המדינה פרסמה קול קורא לקבלת המלצות "מעשיות" לקידום ייצוג שוויוני של נשים בתפקידי מנכ"ליות במשרדי הממשלה. המסר המובלע והבעייתי הוא שהאחריות על התיקון היא עלינו, הציבור. לא על המדינה, לא על הממשלה, לא על הנציבות – אלא על האזרחים והאזרחיות. אנחנו מתבקשים להגיש המלצות "המתבססות על ממצאי מחקר עדכניים, השוואות בינלאומיות ומודלים מוצלחים ממדינות אחרות".

כמי שמתעסקת בקידום שוויון מגדרי קיבלתי את הקול קורא מכל כיוון. "יש לך המלצות?" בטח שיש לי. למעשה, יש לי המלצה פשוטה מאוד – תמנו נשים מוכשרות למוקדי קבלת ההחלטות. לא צריך עוד מחקר, למרות שכבר נעשו מאות כאלה. לא צריך השוואות בינלאומיות – ישראל בהובלת המממשלה הזו ממילא מדרדרת במדדי השוויון. מה שצריך זו הכרה בבעיה, ואז חזון, ותוכנית עבודה. וזה בדיוק מה שאין – לא לנציבות ולא לממשלה.

הקול קורא הזה לא נולד במקרה – הוא תגובה לדרישת בג"ץ לראות אילו פעולות אקטיביות נוקטת המדינה בנושא. זאת לאחר ששוב היו אלו ארגוני החברה האזרחית – שדולת הנשים, פורום דבורה ונעמ"ת – שעתרו לבג"ץ ודרשו לתקן את המצב המעוות של הדרג הבכיר בשירות המדינה, ואת העובדה כי את ההחלטות על הציבור מקבלים בעיקר גברים.

מחקרים לא יעזרו פה, כי המוטיבציה לא קיימת. הדרך של הנציבות להתמודד עם התוצאות של הממשלה הזו היא העברת אחריות, והתכחשות ממקור הבעיה. הנציבות לא סובלת ממחסור במידע, וגם לא ממחסור בנשים מוכשרות. היו רבות במערכת. חלקן עזבו, אחרי שממשלת ישראל בחרה פעם אחר פעם למנות גברים בלבד לתפקידי מפתח. אחרות עדיין שם, אבל רובן כבר לא מאמינות שיש להן סיכוי: "ממנים רק גברים", הן אומרות. בממשלה הזו, ערך השוויון – ולפעמים גם ערך המקצועיות – נדחק הצידה בפני נאמנות פוליטית ומינויים של מקורבים.

בפועל, גם את ראש נציבות שירות המדינה הממשלה הזו לא מצליחה למנות בהתאם לתנאי הסף. לא מדובר בבעיה של מחקר, אלא בבעיה של אחריות, חזון ותוכנית עבודה. רוצים למלא אחר דרישת בג"ץ? התחילו למנות נשים. פשוט כך. לא צריך דו"חות אקדמיים, לא מחקרים השוואתיים, לא מודלים ממדינות אחרות. צריך רק להכיר בכך ש-50% מהאוכלוסייה הן נשים, ושהדרה שיטתית שלהן ממוקדי קבלת החלטות היא מדיניות – לא מחדל טכני.

הממשלה הקודמת מינתה תשע מנכ"ליות בלי קול קורא ובלי מחקרים ובלי עזרת הציבור. כולן עדיין כאן, חלק מהן יכולות לחזור – אם רק תיפתח הדלת. כיום יש בישראל 32 משרדי ממשלה. לא כולם נחוצים, בוודאי לא בתקופה של קיצוצים תקציביים, מלחמה ומשבר כלכלי.

בממשלה הנוכחית, ברבים מהמשרדים, מינויים בוצעו על בסיס נאמנות פוליטית ולא כישורים. חלק מהמינויים לא עברו את תנאי הסף, אבל יש מכנה משותף לכל המינויים – כולם גברים, כבר שנתיים וחצי שהממשלה הזו ממנה רק גברים. עבור כל אחד ואחד מהמשרדים הללו – יש נשים ראויות, מוכשרות, מנוסות, העומדות בתנאי הסף ואף מעבר לכך. הן כאן, רק צריך למנות אותן, ובשביל אין צורך בקול קורא.

לפני הקמת מיזם 5050, ערכתי מחקר משווה. מצאתי שבמדינות רבות שבהן יש כיום ייצוג שוויוני בעמדות המפתח, הגיעו ליעד לא בזכות קולות קוראים אלא בזכות חזון ותוכנית עבודה. החזון של 50% נשים במוקדי קבלת ההחלטת הוא לא אוטופי. הוא בר-השגה. לנציבות שירות המדינה יש ברירה: להטיל את האחריות עלינו או להתחיל לפעול ולמנות נשים. זאת המשמרת שלנו.

לפתיחה באתר דה מרקר